Vayedaber

Simple Havroutah

Shvouoth

Daf 3a

וְעַל הַזָּקָן שְׁתַּיִם מִיכָּן וּשְׁתַּיִם מִיכָּן וְאַחַת מִלְּמַטָּה;

Traduction

And for marring the edges of his beard there are two edges from here, on one side of his face, and two from there, on the other side, and one from below.

Rachi non traduit

ועל הזקן שתים. מכל צד ב' צדעים לפי שהלחי רחב כנגד הצדעים ויש לכל דבר רחב קצה לשני צדדין בראשו:

וא' מלמטה. בסנטר שהלחיים מחוברין שם והעצם קצר מלמטה בסנטר שקורין מונטו''ן בלע''ז:

Tossefoth non traduit

ועל הזקן שתים מכאן. נראה דמשחית ונשחת שניהם חייבין כמו בהקפת הראש דאמר בפ' ב' נזירים (נזיר דף נז:
ושם) אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ואע''ג דהתם דריש מדכתיב לא תקיפו לשון רבים וגבי זקן כתיב לא תשחית לשון יחיד הא כתיב נמי בכהנים לא יגלחו לשון רבים וילפינן מהדדי לענין גילוח שיש בו השחתה בפרק ב' נזירים (נזיר דף נח:) ובג''ש דפאת פאת ילפינן מהדדי בפ''ק דקדושין (דף לה: ושם) ובהדיא תניא בתוספתא [פ''ג] דמכות המשחית פאת זקנו של חבירו שניהם חייבין ואסור לישראל להניח לנכרי להקיף ראשו ולהשחית זקנו דהא אמר רב הונא בפ' ב' נזירים (נזיר דף נז:) המקיף את הקטן חייב וה''ה איפכא דלא מקיש מקיף לניקף. ואע''ג דהתם פליג עליה רב אדא בר אהבה משום דכתיב לא תקיפו אחד המקיף ואחד הניקף משמע ואתקש מקיף לניקף כל היכא דניקף מיחייב מקיף נמי מיחייב ומשמע התם דלרב אדא בר אהבה אפי' איסורא דרבנן ליכא מדקאמר ליה לרב הונא בניך הקטנים לדידך מאן מגלח להו א''ל חובה משמע דלדידיה ניחא דשרי אפי' לאיש אין הלכה כרב אדא דסתמא דהש''ס בפרק א' דבבא מציעא (דף י:) כרב הונא דקאמר איכא בינייהו איש דאמר לאשה תקיף לי קטן דללישנא דתלי בבר חיובא הכא אשה לאו בת חיובא היא מיחייב שולחה משמע דאי מקיף ליה גדול מיחייב ועוד נראה דאפי' רב אדא מחייב היכא דניקף בר חיובא אע''ג דמקיף לאו בר חיובא ולא פטר אלא היכא דניקף לאו בר חיובא הוא מדלא קאמר איש דאמר לקטן או לנכרי אקיף לי גדול והוי נפקותא לרב אדא ויש לדחות משום דלרב הונא דלא מקיש מקיף לניקף לא יניח גדול להקיף עצמו וגם אין להביא ראיה מדאמר ביבמות (דף ה. ושם) דאתי עשה דמצורע ודחי לאו דהקפה מדכתיב ראשו משמע דכ''ע מודו דאסור ע''י אשה ונכרי דאי שרי לרב אדא אמאי דחי הא אפשר לקיים שניהם דיש לדחות דאצטריך קרא למימר דדחי היכא דאין שם אשה ונכרי ואין לומר ימתין עד שימצא אשה או נכרי או קטן מדבעי למימר בפ' שילוח הקן (חולין דף קמא.) דאתי עשה דמצורע ודחי עשה דשילוח הקן ולא אמרינן ימתין עד שימצא אחר אבל יש להביא ראיה מפ' ב' נזירים (נזיר דף נז:) דקאמר ודלמא לאו טמאין אינון וקעביד הקפה ומשני שמואל באשה וקטן ודייק התם דקסבר שמואל דהקפת כל הראש שמה הקפה מדלא אוקי בגדול והשתא אי שרי לרב אדא כי מקיף ליה לאו בר חיובא אכתי תקשי ליה ולוקמה בגדול ויקיפנו לאו בר חיובא דהא שמואל כרב אדא ס''ל מדשרי להקיף באשה וקטן ומשמע דמקיף בר חיובא הוא דלא פירש באשה וקטן ומגלח להו אשה וקטן:

חֲדָא דְּמִיחַיַּיב עֲלַהּ תַּרְתֵּי; תָּנֵא שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

Traduction

The Gemara explains: As apparent from the mishna in Makkot, this is a case where there is one prohibition for which one is liable to receive two punishments. Continuing on this theme, the tanna taught in the beginning of tractate Shevuot examples of other sets of halakhot that can be formulated similarly, beginning with: With regard to oaths on an utterance, there are two types that are actually four types.

Rachi non traduit

חדא. אזהרה:

דמיחייב עליה תרתי. היינו דומיא דשתים שהן ארבע:

Tossefoth non traduit

חדא דמיחייב עלה תרתי. בהתראה אחת איירי ובגילוח בבת אחת או בזה אחר זה תוך כדי דיבור דלא מ''ל אישתליין דאי בכמה התראות לא הוה פליג ר' אליעזר בפ' בתרא דמכות (דף כ.) דאמר אם נטלן כולן כאחת אינו חייב אלא אחת ואע''ג דהתם מצרכי קרא למחייב על כל קרחה וקרחה ועל כל שריטה ושריטה הכא לא צריך קרא דפאות מחלקות ור' אליעזר לית ליה מחלקות:

מַאי שְׁנָא הָכָא דְּתָנֵי לְהוּ לְכוּלְּהוּ, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי יְצִיאוֹת שַׁבָּת וּמַרְאוֹת נְגָעִים, דְּלָא קָתָנֵי לְהוּ לְכוּלְּהוּ?

Traduction

The Gemara inquires: What is different here, in tractate Shevuot, that the mishna teaches all the sets of halakhot that can be formulated as: Two that are four, and what is different with regard to the chapter beginning: The acts of carrying out that are prohibited on Shabbat, i.e., the first chapter of tractate Shabbat, and the chapter beginning: And the shades of leprous marks, i.e., the first chapter of tractate Nega’im, where the mishna does not teach all of them, rather only the specific set of halakhot relevant to that tractate?

Rachi non traduit

לכולהו. כל ב' שהן ד' שמצא שנאם כאן:

אָמְרִי: שָׁבוּעוֹת וִידִיעוֹת הַטּוּמְאָה דְּגַבֵּי הֲדָדֵי כְּתִיבָן, וְדָמְיָין אַהֲדָדֵי בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד – תָּנֵי לְהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי; וְאַיְּידֵי דִּתְנָא תַּרְתֵּי – תְּנָא כּוּלְּהוּ.

Traduction

The Sages say in explanation: Since the passages of oaths and of liability based on one’s awareness of the defiling of the Temple or its sacrificial foods are written together in the Torah (see Leviticus 5:2–4), and they are also similar to each other in that they can both incur liability to bring a sliding-scale offering, the mishna therefore taught both of them together here. And once it already taught two sets, it continued and taught all of them.

Rachi non traduit

ודמיין להדדי בקרבן עולה ויורד. בהא דמיין להדדי ששתיהן עולה ויורד:

Tossefoth non traduit

גבי הדדי כתיבי ודמיין אהדדי. בטעמא דכתיבי גבי הדדי סגי כדאמר במס' נדרים (דף ב:) וא''ת גבי מראות נגעים ליתני כולהו דדמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד וי''ל דליתיה בדלי דלות וא''ת מ''מ ליתני במתניתין קודם יציאות שבת כיון דאיתא בדלות ודמי טפי לשבועות וי''ל דהני לכפר והני להכשיר:

פְּתַח בִּשְׁבוּעוֹת, וּמְפָרֵשׁ יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה! אַיְּידֵי דְּזוּטְרָן מִילַּיְיהוּ, פָּסֵיק שָׁרֵי לְהוּ; וַהֲדַר תָּנֵי שְׁבוּעוֹת דִּנְפִישָׁן מִילַּיְיהוּ.

Traduction

The Gemara inquires further: Tractate Shevuot opens with a reference to oaths, but then proceeds to explain the cases of one’s awareness of the defiling of the Temple or its sacrificial foods, returning to discuss oaths only in the third chapter. Why? The Gemara explains: Since the cases of one’s awareness of the defiling of the Temple or its sacrificial foods are relatively few, the tanna addressed them directly and dispensed with them, and then afterward returned to teach the halakhot of oaths, which have numerous details.

Rachi non traduit

ומפרש ידיעות. דקתני את שיש בה ידיעה וכו' ופריש כולה מתני' מילי דידיעות טומאה ושבקינהו למלתא דשבועות:

דזוטרין מילייהו. שני פרקים אלו הראשונים:

שרי להו. מתיר אותן כלומר מתיר התנא עצמו מהן ונפטר מהן תחלה:

Tossefoth non traduit

פתח בשבועות ומפרש ידיעות. וליכא למימר דמינה דסליק מפרש ברישא דהא ממראות נגעים קא סליק:

איידי דזוטרן מילייהו. אע''ג דנפישי מילייהו משבועת בטוי דבידיעות איכא תרי פרקי קמאי ומשבועת בטוי ליכא אלא פרק ג' מ''מ מילי דכל שבועות נפישין טפי שבועת בטוי שבועת העדות ושבועת הפקדון ושבועת הדיינין:

והדר תני שבועות. אע''ג דלא דמי דידיעות מפרש. מילי דידיעות ברישא והדר תני שתים שהן ארבע ובשבועות מפרש שתים שהן ארבע ברישא:

שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שְׁתַּיִם – ''שֶׁאוֹכַל'' וְ''שֶׁלֹּא אוֹכַל''; שֶׁהֵן אַרְבַּע – ''אָכַלְתִּי'' וְ''שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי''.

Traduction

§ The mishna teaches: With regard to oaths on an utterance, there are two types that are actually four types. The Gemara explains: The two types are where one states: On my oath I will eat, and where he states: On my oath I will not eat. If he violates either oath he is liable to bring a sliding-scale offering. These two types are actually four types because they also include the cases where a person falsely states: On my oath I ate, and where he falsely states: On my oath I did not eat.

Rachi non traduit

שבועות שתים וכו'. פרישית לכוליה במתני':

Tossefoth non traduit

שהן ארבע אכלתי ולא אכלתי. וא''ת ומה דוחקיה לפרושי הכי דהשתא קשיא ליה בסמוך אי ר' ישמעאל האמר אינו חייב כו' לימא שהן ארבע אזרוק ולא אזרוק ונתוקמא מתניתין שפיר כר' ישמעאל וי''ל דבפ''ג (לקמן שבועות דף יט:) בהדיא תנן שהן ארבע אכלתי ולא אכלתי וההיא מתניתין קיימא לפרושי מתניתין דהכא ואין להקשות דליתני שתים שהן שמונה אזרוק ולא אזרוק זרקתי ולא זרקתי דלא תני אלא דבר וחילופו כדפירש בקונטרס במתניתין:

יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שְׁתַּיִם – יְדִיעַת טוּמְאַת קֹדֶשׁ וִידִיעַת טוּמְאַת מִקְדָּשׁ; שֶׁהֵן אַרְבַּע – קֹדֶשׁ וּמִקְדָּשׁ.

Traduction

The mishna continues: With regard to cases of one’s awareness of the defiling of the Temple or its sacrificial foods, for which one is liable to bring a sliding-scale offering, there are two cases that are actually four. The Gemara explains: The two cases are where one’s lack of awareness of the fact that he was ritually impure led him to eat sacrificial food, and where one’s lack of awareness of the fact that he was ritually impure led him to enter the Temple. These two types are actually four types, because one is also liable where he was aware that he was impure, but had a lapse of awareness about the status of the sacrificial food or the identity of the Temple.

Rachi non traduit

ידיעות טומאת קדש. שנעלמה ממנו טומאה ואכל קדש:

וידיעות טומאה דמקדש. ידיעות שנעלמה ממנו ידיעת טומאה ונכנס למקדש:

ידיעת קדש. שנעלמה ממנו ידיעת קדש וסבור שאין זה קדש ומתחלה ידע:

יְצִיאוֹת שַׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שְׁתַּיִם – הוֹצָאָה דְעָנִי וְהוֹצָאָה דְּבַעַל הַבַּיִת; שֶׁהֵן אַרְבַּע – הַכְנָסָה דְעָנִי וְהַכְנָסָה דְּבַעַל הַבַּיִת.

Traduction

The mishna continues: With regard to acts of carrying out that are prohibited on Shabbat, there are two types that are four. The Gemara explains the cases by using the analogy of a poor person who remains in the public domain and a homeowner who remains in the private domain and one passes an item to the other: The two types are the carrying out by a poor person of an item from the private domain to the public domain and the carrying out by a homeowner of an item from the private domain to the public domain. These two types are actually four types because they also include the bringing in by a poor person of an item from the public domain to the private domain and the bringing in by a homeowner of an item from the public domain to the private domain.

Rachi non traduit

הוצאה דעני. העומד בחוץ:

והוצאה דבעל הבית. העומד בפנים:

מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה: שְׁנַיִם – שְׂאֵת וּבַהֶרֶת; שֶׁהֵן אַרְבָּעָה – שְׂאֵת וְתוֹלַדְתָּהּ, בַּהֶרֶת וְתוֹלַדְתָּהּ.

Traduction

The mishna’s final example: With regard to shades of leprous marks, there are two shades that are actually four. The Gemara explains: The two shades are of a wool-white leprous mark [se’et] and of a snow-white leprous mark [baheret]. These two are actually four because they also include a se’et and its secondary mark, i.e., one similar to it, and a baheret and its secondary mark, i.e., one similar to it.

Rachi non traduit

שאת ובהרת. אבל ספחת אינו שם נגע אלא שם תולדה כדמפרש לקמן (שבועות דף ו.) בפרקין:

מַנִּי מַתְנִיתִין? לֹא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלָא רַבִּי עֲקִיבָא! אִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – הָאָמַר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא. אִי רַבִּי עֲקִיבָא – הָאָמַר: עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

Traduction

§ The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is neither the opinion of Rabbi Yishmael nor the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara elaborates: If one suggests that it is the opinion of Rabbi Yishmael, that suggestion can be refuted, as doesn’t he say with regard to oaths: One is liable only for oaths pertaining to the future, but not for those pertaining to the past? The mishna states that one is liable also for oaths pertaining to the past. And if one suggests it is the opinion of Rabbi Akiva, that suggestion can be refuted, as doesn’t he say: For having defiled the Temple or its sacrificial foods during a lapse of awareness of the fact that one is ritually impure one is liable to bring a sliding-scale offering, but one is not liable for having done so during a lapse of awareness of the fact that the place he entered was actually the Temple? The mishna states that one is liable also in such a case.

Rachi non traduit

אינו חייב. קרבן:

אלא על העתיד. דדייק להרע או להיטיב לקמן בפ''ג:

ואי רבי עקיבא האמר כו'. במתניתין בפרק שני ומתניתין קתני שהן ארבע:

Tossefoth non traduit

אי ר' ישמעאל הא אמר אין חייב כו'. וא''ת תקשי ליה נמי ידיעות דמתניתין בעיא ידיעה בתחלה כדתנן כל שיש בה ידיעה בתחלה כו' ור' ישמעאל לא בעי ידיעה תחלה כדמוכח בפירקין (דף ט.) דקאמר לר' ישמעאל אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף בר קרבן הוא ואמר נמי בספ''ב (לקמן שבועות דף יט:) הא מני ר' ישמעאל היא דלא בעי ידיעה בתחלה וי''ל דמידיעות לא בעי למיפרך דהמ''ל דידיעה דמתני' היינו ידיעת בית רבו ור' ישמעאל סבר לה כרבי דאמר ידיעת בית רבו שמה ידיעה כדאמר בירושלמי ר' ישמעאל כרבי ורבי כר' ישמעאל אע''ג דגמ' דידן פליג אירושלמי וסבר דר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה אפי' ידיעת בית רבו מדלא מוקי לקמן דחיצון מכפר אאין בה ידיעה תחלה אפי' ידיעת בית רבו משמע דלעולם בר קרבן הוא אפי' אין בו ידיעה בתחלה כלל וכן משמע בפ''ב (לקמן שבועות דף יד:
ושם) דבעי ר' ירמיה בן בבל שעלה לא''י ונעלם ממנו מקום מקדש מהו וקאמר אי אליבא דר' ישמעאל הא לא בעי ידיעה בתחלה ומסיק דבעי אליבא דרבי דבעי ידיעת בית רבו משמע דר' ישמעאל לא בעי ידיעה כלל בתחלה מ''מ השתא אי הוי מצי אתיא מתניתין כר' ישמעאל נימא דודאי בעי ר' ישמעאל ידיעת בית רבו אבל לפי האמת דמתניתין אתיא כרבי אמרי' דר' ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה כלל דלא מצינו תנא דסבר דהוי ידיעת בית רבו ידיעה אלא רבי ומיהו מתניתין דפ''ב (שם.) דקאי לפרושי פירקין משמע קצת דבעי ידיעה גמורה דקתני נטמא וידע משמע שהידיעה היא אחר שנטמא דהיא ידיעת הטומאה לאפוקי ידיעת בית רבו דהיא קודם הטומאה ונראה דמידיעות לא מצי למיפרך שהיה יכול לדחוק ולתרץ כדקאמר התם מקראי לית ליה מגמרא אית ליה:

אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא. אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – מֵהֶן לְחִיּוּב וּמֵהֶן לִפְטוּר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא – מֵהֶן לְחִיּוּב וּמֵהֶן לִפְטוּר.

Traduction

The Gemara answers: If you wish, say that the mishna expresses the opinion of Rabbi Yishmael, and if you wish, say that the mishna expresses the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara elaborates: If you wish, say that the mishna expresses the opinion of Rabbi Yishmael, and the intent of the mishna is that while there are four types of oaths, among them are types for which there is liability to bring an offering for one who violates them and among them are types for which there is exemption from liability for one who violates them. And if you wish, say that the mishna expresses the opinion of Rabbi Akiva, and the intent of the mishna is that while there are four cases defined by one’s awareness of the defiling of the Temple or its sacrificial foods, among them are cases for which there is liability to bring an offering and among them are cases for which there is exemption from liability.

Tossefoth non traduit

מהן לחיוב מהן לפטור. אהאי שינויא ואשינויא דמלקות ה''מ למיפרך מסיפא דמוכח דמתני' לענין חיוב קרבן וא''ת בשלמא כי מוקי לה כר' ישמעאל דאע''ג דאינו חייב אלא על העתיד מ''מ שפיר תני בהו שהן ארבע הואיל וקעביד איסורא במזיד אבל כי מוקי כר' עקיבא אמאי תני ליה כלל כיון דשוגג הוא ולא מייתי קרבן וי''ל דמ''מ חשיב להו שפיר שהן ארבע הואיל וקעביד איסורא בשוגג:

לִפְטוּר?!

Traduction

The Gemara asks: How can one say that the mishna teaches types for which there is exemption from liability?

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source